השופט א' רובינשטיין:
א. ערעור וערעורים שכנגד על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (השופטת י' שבח) מיום 26.10.06 בה"פ 1317/05. עניינו של התיק בפרשנות הסכם, והוא משיק לשאלות בדיני החוזים ובדיני החברות.
רקע עובדתי
ב. המשיבה 1 (להלן החברה) היא חברה פרטית, אשר נוסדה בשנת 1999 על ידי המערער והמשיב 4 (להלן רופין). בשלב מאוחר יותר צירפו אליהם רופין והמערער את המשיבה 3 (להלן אמנת); השלושה כונו "קבוצת המייסדים". בשנת 2000 העמידה המשיבה 2 (להלן צ'ק פוינט) הלוואות לחברה, הניתנות להמרה במניות. ביום 15.9.00 נערך הסכם נוסף בין המערער, רופין ואמנת לבין צ'ק פוינט והחברה, הנושא את הכותרת Shareholders Agreement"" (להלן הסכם בעלי המניות או ההסכם). צ'ק פוינט הפכה לבעלים של 40% ממניות החברה, מכוח הלוואה ראשונה שנתנה לחברה; בשלב מאוחר יותר, ביוני 2004, הפכה בעלים של 60% ממניות החברה, קרי, בעלת השליטה, מכוח הלוואה שניה שנתנה לחברה. 12% מתוך 40% המניות הנותרות מוחזקים בידי המערער, והיתרה בידי רופין ואמנת. יצוין, כי לאורך אותם מועדים כיהן המערער כמנכ"ל החברה וכחבר דירקטוריון.
ג. ביום 11.11.04, בעקבות חילוקי דעות, שלח המערער לחברה הודעה בדבר התפטרותו מדירקטוריון החברה. באותו יום השעה הדירקטוריון את המערער מתפקידו כמנכ"ל. ביום 13.11.05 הודיע הדירקטוריון למערער על פיטוריו, ועל סיום העסקתו על ידי החברה. למען שלמות התמונה העובדתית יצוין, כי בשנת 2004 הגיש המערער כנגד החברה וכנגד צ'ק פוינט בקשה לאישור תביעה נגזרת בשם החברה כנגד צ'ק פוינט, וזאת בטענת חוב כספי של האחרונה לחברה. בהחלטה מיום 21.5.06 אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב את הגשת התביעה הנגזרת, תוך שהוא קובע את קיומה של עילת תביעה לכאורית מטעם החברה כנגד צ'ק פוינט בגין הפרתו של הסכם הפצת המוצר, ושולל את הטענות בדבר חוסר תום ליבו של המערער.
ד. באים אנו להליך נשוא ענייננו. המערער הגיש תובענה לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בגדרה ביקש צו הקובע כי למערער, לרופין ולאמנת זכות וטו, המונעת מן החברה לקבל כל החלטה שלא אושרה על ידי כל אחד מהם, ולחלופין על ידי רובם, וכן עתר להורות על בטלות החלטות שנתקבלו בהיעדר הסכמה שכזאת. עוד נתבקש צו המחייב את החברה להודיע למערער מבעוד מועד על כוונתה לקבל החלטה בכל אחד מהנושאים בהם מוקנית לו זכות הוטו הנטענת, ולהביא בפניו מבעוד מועד את המידע הרלבנטי הנדרש לצורך קבלת ההחלטה. כן נתבקש בית המשפט להורות לחברה ולצ'ק פוינט לתקן את תקנון החברה, באופן שיעגן את זכות הוטו של המייסדים על פי הסכם בעלי המניות. בעקבות הדיון שהתקיים בבית המשפט המחוזי צימצם המערער את טענותיו בסכסוך, מתוך שורה ארוכה של נושאים, לקבלת החלטות בסוגיית חלוקת אופציות.
ה. יצוין, כי בקשה לסעד זמני שהגיש המערער נדחתה על ידי סגן הנשיא זפט ביום 27.3.06. בין היתר, צוין כי יש לתת להוראות סעיף 4.1 משמעות לפיה המייסדים זכאים למנוע פעולות של החברה רק במקום שהתנגדות לפעולותיה התקבלה על ידי כל המייסדים כקבוצה. כן צוין, כי משבחר המערער להתפטר מהדירקטוריון, ויתר על זכותו להשפיע על החלטות החברה המתקבלות בדירקטוריון.
פסק דינו של בית המשפט המחוזי
ו. בית המשפט קמא לא קיבל את טענת המערער כי לכל אחד מחברי קבוצת המייסדים מוקנית זכות וטו בנפרד, וקבע כי פרשנות זו של ההסכם אינה עולה בקנה אחד עם נוסח ההסכם, הנסיבות, התכלית שביקשו הצדדים להגשים והפעילות העסקית של החברה, אשר מטרתה להשיא רווחים. צוין, כי קיים חשש שמתן זכות וטו לכל אחד מחברי הקבוצה בנפרד ישתק את פעילות החברה, יגרום לה נזק ויעודד גישה סחטנית, שתכליתה קבלת טובת הנאה תמורת הצבעה. הוסף, כי לא סביר שצ'ק פוינט היתה משקיעה סכומים כה גדולים בחברה, תוך שכל אחד מהמייסדים זכאי "לחשק" כל הצעה שתועלה על ידיה על-ידי שימוש בזכות הוטו. נקבע, כי גישתו של המערער אף נוגדת בצורה בולטת את לשון סעיף 4.1 להסכם, לפיה מוענקת זכות הוטו לקבוצת המייסדים, בפעלם כקבוצה.
ז. בית המשפט נדרש לשאלה - היש צורך בהתנגדות שלושת המייסדים כולם כדי להפעיל את זכות הוטו, או שמא די ברוב קולות. צוין, כי דיני החברות מאופיינים בעיקרון הכללי של שלטון הרוב, המוצא את ביטויו במגוון נושאים אשר המצריכים החלטות החברה, ותכליתו לאפשר פעילות מסודרת של החברה, על אף ריבוי חבריה. צוין, כי דרישה להסכמות פה אחד עלולה להביא את החברה לידי קיפאון, ומהוה גזרה "שאין הציבור יכול לעמוד בה". משכך, נקבע כי כאשר החלטה אמורה להתקבל על ידי חברי קבוצת המיעוט, די לה שתתקבל על דעת רוב הקבוצה. צוין, כי הוכח שכך נהגו בעלי הדין בעבר, וכי הצעות החלטה קיבלו תוקף של החלטה מחייבת בהינתן רוב יחסי.
ח. עוד נאמר, כי לא ניתן לפרש את סעיף 4.1 בשני אופנים: מחד גיסא, כאשר נדרשת הסכמת המייסדים, די באישור של רוב חברי הקבוצה, ומאידך גיסא, כאשר מדובר בהפעלת זכות וטו, יש צורך בהתנגדות כל חברי הקבוצה.
ט. טענת המערער כי אולץ להודיע על התפטרותו מהדירקטוריון, משהחברה ביטלה את פוליסת אחריותו המקצועית כדירקטור, נדחתה. נקבע, כי מן הראיות עולה שהוצעה למערער פוליסת ביטוח חלופית, הזהה בתוכנה ובהיקף הכיסוי שלה ליתר הדירקטורים בחברה, אך הוא סירב להצעה.
י. באשר לסוגיה הקונקרטית של חלוקת האופציות נקבע, כי מן הסעיף הרלבנטי בהסכם נלמד, שנושא הענקת האופציות מנוי ברשימת הנושאים המאפשרת הפעלת זכות הוטו, למעט מקרה בו נובעת הקצאת האופציות מתכנית אופציות תקפה לעובדים. בענייננו קיימת כנטען תכנית אופציות תקפה, ויתרה מכך, החלטת הדירקטוריון מיום 19.7.04 בעניין הקצאת אופציות אשר התקבלה בטרם התפטר המערער, לא זכתה לתמיכתו של רופין, ואילו המערער סירב להצביע, ומשכך לא נחשבה הימנעותו כהתנגדות.
י"א. לבסוף נקבע, כי לאחר פרישתו מהדירקטוריון אין המערער יכול להשתתף בהצבעה ולעשות שימוש בזכות הוטו; משבחר להשיל מעליו את חובותיו כדירקטור ואת אחריותו לפעילות הדירקטוריון, אין הוא יכול ליהנות עוד ממעמד זה. באשר לישיבות שנערכו לאחר פרישתו של המערער מהדירקטוריון נקבע, כי לא הוכחה התנגדותם המצטברת של רופין ואמנת להחלטות הקשורות בחלוקת האופציות: בישיבה מיום 11.11.04 יצא רופין מן הישיבה ובכך ויתר על זכות ההצבעה, ובישיבה מיום 13.3.05 תמכו אמנת ורופין בהצעה.
י"ב. כנגד פסק הדין הוגשו ערעור ואל מולו ערעורים שכנגד מטעם צ'ק פוינט והחברה.
טענות המערער
י"ג. נטען, כי אין מקום לקביעה שהענקת זכויות הסכמיות, בענייננו זכויות וטו, מותנית בהיותם של בעלי מניות המיעוט נושאי משרה בחברה, שהם מחזיקים במניותיה. לטענת המערער, מניה היא זכות חוזית, הנותנת ביטוי למכלול הזכויות והחבויות כפי שהן מוסדרות בהסכמים עצמם, והצדדים רשאים להעניק איש לרעהו בחוזה זכויות ככל העולה על רוחם. יתרה מכך, נקודת המוצא של בית המשפט קמא לפיה בעלי מניות שאינם דירקטורים או נושאי משרה אינם נושאים באחריות כלפי החברה ובעלי מניותיה מוטעית, נוכח העובדה שבתי המשפט, כמו גם חוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן חוק החברות), החילו על בעלי המניות חובות לנהוג בהגינות ובתום לב. זאת ועוד, בתי המשפט הכירו זה מכבר באפשרות של מתן זכויות וטו לבעלי מניות, וכך גם מקובל ונהוג בקרב חברות הזנק, בפרט בקרב משקיעים אשר אינם בעלי זכויות שליטה.
י"ד. עוד נטען, כי קביעתו של בית המשפט המחוזי שעל המערער להיות חבר דירקטוריון כדי שתוקנה לו זכות הוטו, אינה מעוגנת בלשון סעיף 4.1 להסכם או בהתנהגות הצדדים. המערער מנה אינדיקציות נוספות התומכות בפרשנות זו: ראשית, בית המשפט לא נתן דעתו לכך שחרף העובדה שאמנת ורופין צורפו כמשיבים, הם לא התנגדו לתביעה. שנית, 10 ימים לפני התפטרותו מהדירקטוריון, פנה יו"ר הדירקטוריון למערער והודיע לו על השעייתו מהחברה. בפנייה זו ציין כי מדובר בהשעיה ולא בפיטורין, שכן על החלטה כזו עומד איום הוטו. שלישית, כחודש וחצי לאחר התפטרות המערער מהדירקטוריון, שלח יו"ר הדירקטוריון הודעת דואר אלקטרוני, ובה פירוט הנושאים שעל סדר יומו של הדירקטוריון, וביניהם עניינים שנגעו לזכות הוטו ודוגמאות נוספות. רביעית, בישיבת דירקטוריון מיום 4.1.05 ציין יו"ר הדירקטוריון כי ההחלטה במסגרת דיון הדירקטוריון שעניינה חלוקת בונוס לעובדים, כפופה לאישור המייסדים. לבסוף צוין, כי אף הדין האמריקאי מאפשר מתן זכויות לבעלי מניות שאינם נהנים משליטה.
ט"ו. הודגש, שאף לשיטה שלפיה אין עומדות למערער זכויות הוטו לאחר שהתפטר מן הדירקטוריון, הנה לנוכח פיטוריו הכפויים מנועות המשיבות מלטעון זאת. הוסף, כי המערער אמנם צימצם את עתירתו לסוגיית הענקת האופציות, אך זאת ביחס לביטול החלטות שנתקבלו בעבר, משכך שגה בית המשפט שעה שבחר שלא להכריע בסעדים האחרים שנתבקשו.